גַּם הִפְלִיג מְאֹד בְּגֹדֶל מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנֹּפְלִים מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל אֶחָד נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, כִּי תְּשׁוּבָה גָּבֹהַּ לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי אִם יִזְכֶּה יִהְיוּ נַעֲשִׂין מֵעֲווֹנוֹתָיו עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ”ל (יוֹמָא פ”ו:) שֶׁנִּתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, רַק הַכְּלָל שֶׁמִּכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְּלָן יְכוֹלִים לַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּנָקֵל, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וְהָעִקָּר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלִּצְעֹק אֶל ה’ וּלְהִתְחַנֵּן וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד:
Les Conversations de Rabbi Nahman 3§